1העור שחופה את גיד הבהמה אם נפגמה וכו'. עכ"ל. ומבואר בגמ' דאם ניטל כשר, והנה בתיו"ט כתב ואל תתמה שהרי בטרפות אתה מוצא כן בניטל הטחול, וקשה לי דהנה תוס' הקשו א"כ נפגם אמאי הוה מום קבוע לשחוט עליו במדינה הא יש לו תקנה ליטול כולו, ותי' כיון דאין מתרפא כי אם ע"י מעשה מיקרי מום קבוע וקשה לי מ"ש מטריפות דכאן ל"ש כדברי התיו"ט דאל תתמה דהרי בטרפות כן דהא באמת בטריפות כהא"ג אין חוזר להכשירו, אולם תוס' תי' עוד דכי נפגם תחלה אין לו תקנה אף אם יטלנו אח"כ והיינו כמו בטריפות דאין חוזר להכשירו, וקשה לי מיבמות דף ע"ו דמשמע רק בטריפות אינו חוזר להכשירו אבל במילתא אחריתא כגון לענין פצוע דכא חוזר להכשירו א"כ למה לענין בע"מ אין חוזר להכשירו והכי איתא התם נסתם כשר וזהו פסול שחוזר להכשירו זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ולתוס' הנ"ל יקשה עדיפא הל"ל לאפוקי בע"מ דהוה פסול שאין חוזר להכשירו דבטריפות ל"ש כל כך לומר פסול דבטריפות ל"ש כ"כ לישנא דפסול עיין חולין דף י"ט ועוד מ"ש מהא דאיתא התם דף ע"ה כל שאין לו אלא ביצה אחת דכשר והביאו תוס' מירושלמי עובדא הוה קמי' דר' אמי א"ל אין כרתי את שריי ליה אלא הוי ידעה דלא מוליד מוכח דכשר ופי' כך אין דאם יחתוך ביצה הפצועה את שריית ליה להנשא דחוזר להכשירו ע"י כריתות הביצה והסביר בח"ס סי' י"ז דאם נחתך אזי כל כח הולך אל ביצה אחת א"כ מ"ש בע"מ דא"ח להכשירו אמנם דעת הרא"ש באמת דאם נפצע אח"כ א"ח להכשירו ע"י שנחתך והיעב"ץ בספרו אגרת בקורת הקשה לשני השיטות מהא דאמרו נסתם זהו פסול דחוזר להכשירו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אין קרום והקשה לתוס' למה אמר זהו הרי יש עוד פסול בנפצע ואח"כ חתכו דחוזר להכשירו ולהרא"ש הקשה איפכא למה אמר למעוטי טריפה הא מצי לאוקמי בנפצע ביצה וחתכו דא"ח להכשירו ולפמש"כ קשה כן מבע"מ ג"כ דרך ממנ"פ אי חוזר להכשירו אמאי לא אמר למעוטי בע"מ ואי אינו חוזר להכשירו כתי' קמא בתוס' א"כ אמאי קאמר זהו הא איכא עוד פסול כגון בע"מ דג"כ א"ח להכשירו. ונראה ליישב דהנה בחולין דף ס"ח אמר רבה כטרפה מה טרפה כיון דנטרפה שוב אין לו היתר אף בשר שיצא חוץ למחיצתו שוב אין לו היתר והנה נחלקו בזה הראשונים דאיתא שם דף ע"ו ללישנא בתרא למטה היינו למטה מן הארכובה ומצוה"ג למעלה היינו למעלה מן הארכובה ומצוה"ג נמצא ללישנא בתרא אם חתך במקום צומה"ג טרפה ולמעלה מצוה"ג כשרה והקשה הרמב"ן א"כ אם נחתך כל הרגל למעלה מצוה"ג תחזור להכשירו ותי' דאין ה"נ אבל השתא באותו ענין שהטרפות בה אינה חי' ולכן אם חתך למעלה קודם שחיטתה וחיתה ואח"כ שחטה לאו נטילת הגידין הוא זה אלא חתיכת הרגל למעלה מן הארכובה וכשרה וא"ת כבר התחילה המכה זו להכניס בה מיתה מסוכנת היא ולא טרפה וכשרה, וכתב בפלתי סי' נ"ו דהיינו דאמרו חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחי' דלאחר שחתכו לגמרי וחי' וחוזר להכשירו והרא"ש כתב ע"ד הרמב"ן שדעת זו רחוקה שתחזור טרפה להכשירו בי"א וכו' ואין לו תקנה שכבר נכנס בה חולי הטרפה וברשב"א הוסיף לתמוה ממנ"פ אי הוה טרפה איך חוזר לכשרותו כגמ' הנ"ל שהבאתי ואם תאמר שחוזר להכשירו א"כ שוב ל"ה טרפה מעולם דהרי אמרינן גמורי דאי בדרי לה סמא חי' משמע כיון דאפשר לעשות רפואה ל"ה טרפה כלל.2אם הי' הזנב קצר וכו'. במשנה בכורות דף מ' זנב העגל שאינה מגעת לערקוב אמרו חכמים כל מרבית עגלים כן ופירש"י הלכך בציר מהני הוי מומא והקשה ב"י סי' ש"ט למה לא מנה רבינו מום זה ונראה דמפרש דמרבית עגלים להיות קצרים ואח"כ כשהן מגדילין נחתכות ול"ה מומא ופלא שכ"כ רבינו בפי' המשניות והביאו גם תויו"ט וז"ל כל מרבית עגלים כן ואינו מום לפי שגדילים לאחר מכאן.
